הכרעת דין בתיק ת"פ 26992-11-10

לפי הנטען בכתב האישום, פרץ הנאשם בכוונה לגנוב לרכבו של המתלונן ביום 2.1.109, בשעה 16:00 או סמוך לכך, על-ידי כך שפתח את דלת הרכב ורכן פנימה. הנאשם חיטט בתיקו של המתלונן שהיה מונח על המושב האחורי, אך נלכד בכף על-ידי המתלונן שחזר לרכב ותפס את הנאשם בחולצתו.

הנאשם הגיב לתפיסתו ביריקה על המתלונן, ובכך תקף את המתלונן, לגרסת התביעה.

עיקר גרסתו של הנאשם נעוץ בעובדה, שהוא פקח עירוני. אמנם בעת האירוע לא היה בשעת מילוי תפקידו, אך כשאשתו הסבה את תשומת ליבו לכך שדלת הרכב פתוחה, רכן לעבר הרכב - מבלי שהכניס חלק מגופו לרכב - כדי לבחון האם יש בו משהו חשוד, ואז תפס בו המתלונן באלימות.

המתלונן משה דנון העיד ומסר שביום האירוע, לאחר שסיים את עבודתו, הגיע כהרגלו מדי יום שישי לחניון שלד מלון דן ברחוב הירקון בתל-אביב, שם החנה את רכבו במקום חניה הצמוד לחנייתם של רכבי הפקחים העירוניים. כשחזר לרכבו, בשעה 16:00 בערך, ראה ממרחק של כחמישה מטר את הנאשם בתוך הרכב: הנאשם ניצב על רגליו ופלג גופו העליון היה בתוך הרכב, ובידיו אחז בתיקו של המתלונן שהיה מונח פתוח על המושב האחורי ו"דפדף" בארנקו של המתלונן, שהיה מלכתחילה בתוך התיק.  

המתלונן אחז בחולצתו של הנאשם, הוציא אותו מהרכב, ולא האמין לנאשם שאמר לו שהרכב היה פתוח. באותה עת הגיע למקום בנו של המתלונן, והמתלונן אמר לו להתקשר למשטרה והמשיך לאחוז בנאשם, וכך עד שהותקף על-ידי שני בריונים - שהמתלונן מניח שזומנו על-ידי הנאשם, שסימס להם במכשיר הטלפון הנייד שלו. כשהנאשם ראה את הבריונים מכים את המתלונן, ירק עליו ועזב את המקום. בתקיפה זו, שאינה מיוחסת לנאשם, נגרם למתלונן שבר בארובת העין. המתלונן הדגיש, במענה לשאלה ישירה (וכך גם בהודעתו במשטרה), שהנאשם עצמו לא תקף אותו, פרט ליריקה.

המתלונן שלל אפשרות, לפיה הרכב נותר פתוח. לדבריו, לא ראה סימני פריצה על הרכב, וגם לא נגנב מהרכב דבר. עם-זאת, ציין המתלונן כי לנאשם נשמט מפתח מידו, כשתפס אותו, והנאשם אישר זאת.

במענה לשאלה, האם אפשר שהנאשם רק ביקש לבדוק מדוע הרכב פתוח, שלל זאת המתלונן ושב וציין שראה את הנאשם מחטט בארנקו, אותו הוציא מתיקו של המתלונן.

בהודעת המתלונן, שנמסרה במשטרה יום לאחר האירוע וסומנה נ/1, נמסרה גרסת המתלונן בדומה לאמור בעדותו.

הודעתו של טל דנון, בנו של המתלונן, הוגשה בהסכמה וסומנה ת/4: בהודעתו מוסר טל ששב עם אביו מהחוף לחניון, כשאביו מקדים אותו וטל עצמו מדבר בטלפון הנייד. כשטל הגיע לקרבת הרכב, ראה את אביו תופס את הנאשם שלא יברח. המתלונן אמר לטל שיתקשר למשטרה, כי יש פורץ ברכב, ואז ראה טל שני אנשים שהגיעו למקום ואחד מהם הכה את המתלונן.

הנאשם אמר למתלונן, שהוא בא לבדוק את הרכב, ועל הרכב לא נראו סימני פריצה.

המתלונן ירק על הנאשם, לנגד עיניו של טל.

הנאשם בעדותו גולל גרסתו:

הנאשם הוא פקח עירוני העובד בפיקוח חופים, ובכלל תפקידו, לפי תפיסתו, גם אחריות על הביטחון בחופים.

באותו יום הגיעה אשתו של הנאשם מרוסיה, ומנתב"ג נסעה במונית עד לחניון שם העביר הנאשם את מטענה לרכבו והשניים ירדו אל החוף, כפי שהם נוהגים לעשות. טרם ירידתם אל החוף, הראתה אשת הנאשם לנאשם שלידם חונה רכב ודלתו פתוחה. הנאשם התעלם מכך, אך כשחזרו לרכבם בשעה 16:00 בערך, שבה אשתו של הנאשם והסבה תשומת ליבו שדלת הרכב עדיין פתוחה. הפעם, התעורר חשדו של הנאשם והוא התקרב לרכב ורכן לעברו, כדי לבדוק אם אין סימנים למטען חבלה. הנאשם הדגיש, כי לא הספיק להכניס את ראשו או חלק אחר של גופו לתוך הרכב, כשהמתלונן תפס אותו מאחור, הטיח אותו בגוף הרכב, הצמיד אותו לרכב (ולא לתא המטען, הדגיש הנאשם), וחנק אותו, כשהנאשם מצליח בקושי רב לצעוק לו שהרכב היה פתוח. אשת הנאשם התקרבה, והמתלונן קילל אותה וכמעט הכה אותה. כך, עד שהגיע פלוני, חבט במתלונן, והנאשם השתחרר.

הנאשם הדגיש, שכלל לא ראה תיק או ארנק, קל וחומר שלא חיטט בהם.

המפתח, שאכן נשמט מידו של הנאשם עקב תקיפתו על-ידי המתלונן, היה מפתח של שלשלת שחסמה את מקום החנייה של הפקחים, והיה בידיו של הנאשם שפתח את אותה כדי לצאת עם רכבו.

לעניין התקיפה, טוען הנאשם כי לא ירק על המתלונן, אלא ירק מחמת החניקה שנחנק.

בהודעתו ת/1 מסר הנאשם, שכשירד לחוף עם אשתו, ראה את רכבו של המתלונן כשדלתו הימנית-אחורית פתוחה - "פתוחה כולה". כשעלו מהחוף והנאשם כבר החל להוציא את רכבו מהחניה, ויצא לפתוח את השלשלת החוסמת את החניה, ראה שוב את הרכב כשהדלת פתוחה "והצצתי לרכב". אז קפץ עליו המתלונן, דרש ממנו את הכסף והחל לחטט בכיסיו. המתלונן טלטל את הנאשם וראשו פגע בגגון הרכב. כשאשת הנאשם התקרבה, דחף אותה המתלונן, וכך עד שפלוני הגיע ודחף את המתלונן מהנאשם. הנאשם כלל לא ראה תיק או משהו אחר, במושב האחורי.

לעניין היריקה, הנאשם אמר שיתכן וירק, אך עקב חניקתו.